שלחן ערוך תוכן ענינים חלק אורח חיים

שלחן ערוך תוכן ענינים חלק אורח חיים
הלכות הנהגת אדם בבוקר

משנה ברורה צורת הדף להורדה

משנה ברורה צורת הדף להורדה

את ספר משנה ברורה כתב רבי ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין. הוא כתב את ספר משנה ברורה במשך 22 שנה. בשנים האחרונות עמל רבות בכדי לצמצם את הספר שעד שהצליח לצמצם עד לכדי שישה כרכים.
רבי ישראל זצ"ל חי בין השנים (י"א בשבט ה'תקצ"ח, 6 בפברואר 1838 - כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933.
בחלק העליון בספר משנה ברורה יש את השלחן ערוך שכתב רבי יוסף קארו זצ"ל מתחתיו יש את ספר באר היטב ושערי תשובה. ולמטה מכך ביאור רבי ישראל שנודע בשמו המפורסם החפץ חיים (בגלל ספרו המפורסם על הלכות לשון הרע בשם החפץ חיים) משנה ברורה. בצד יש ביאור הלכה בו הרחיב החפץ חיים מה שלא כתב במשנה ברורה. ומתחת לכך שער הציון, שהם למעשה המקורות של המשנה ברורה.
ההורדה היא מאתר היברו בוקס בקובץ מקורי של צורת הדף של המשנה ברורה.
אם יש לכם הערות או הארות נשמח להשיב תכתבו בתגובות.



שלחן ערוך הלכות ספירת העומר סימן תפט-תצד

 שלחן ערוך הלכות ספירת העומר סימן תפט-תצד

סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח, וספירת העומר. ובו י' סעיפים.
א. בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחלה וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמיני יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות ועל דרך זה מונה והולך עד מ''ט יום.
ב. אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.
ג. המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור.
הגה. ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה.
ד. מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום.
הגה. וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור ואפילו התחיל לאכול פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן אינו צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך.
ה. אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו יצא.
ו. אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בה' אינו חוזר ומברך.
ז. שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה.
ח. אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה.
ט. ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת ובמוצאי שבת ויום טוב קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת.
הגה. ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה''ז עיין לעיל סימן רצ''ו.
י. אסור לאכול חדש אף בזמן הזה בין לחם בין קלי בין כרמל עד תחלת ליל י''ח בניסן ובארץ ישראל עד תחלת ליל י''ז בניסן.


סימן תצ - סדר תפלת יום שני, ותפלת חולו של מועד. ובו ט' סעיפים.
א. ביום שני קורין בפרשת אמור שור או כשב עד סוף הענין ומפטיר קורא כמו ביום ראשון ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו מוישלח המלך עד ואחריו לא קם כמוהו.
ב. יום ג' שהוא חולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו וכן מזכירו בברכת המזון ואם לא אמרו אין מחזירין אותו ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של יום טוב.
הגה. אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור אומר והקרבתם עולה וגו' עד ושני תמידין כהלכתן.
ג. נוהגים שביום טוב אומר את יום טוב מקרא קדש הזה ובחולו של מועד אומר את יום מקרא קודש הזה..
ד. כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של יום טוב קורין ההלל בדילוג כמו בראש חודש.
ה. סימן הפרשיות של שמונת ימי הפסח משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וזה הסדר לא ישתנה כי אם כשחל פסח ביום ה' שביום שלישי שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל וביום א' ב' ג' קורין קדש בכספא במדברא.
ו. בכל ימי חול המועד ושני ימים טובים אחרונים קורים בספר שני בקרבנות המוספין שבפינחס ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא.
ז. בליל יום טוב האחרון מקדשין על היין ואין אומרים זמן.
הגה. ואומרים בתפלה ובקידוש זמן חירותינו כמו ביום טוב ראשון.
ח. מפטירין ביום שביעי וידבר דוד וביום השמיני עוד היום בנוב לעמוד.
ט. שבת שחל בחול המועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת ואומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף אומר סדר מוסף יום חול המועד אלא שמזכיר של שבת ואומר ותתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וכן אומר את מוספי יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ומפטירין היתה עלי.
הגה. ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא באמצע ולא בחתימה ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת וכן הדין בסוכות עם קהלת ונוהגין לומר רות בשבועות. והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.


סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב. ובו ב' סעיפים.
א. במוצאי יום טוב בין במוצאי יום טוב לחול בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד מבדיל בתפלה כמו במוצאי שבת אלא שאינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים.
ב. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו ותודיענו.


סימן תצב - דין תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים. ובו סעיף אחד.
א. יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר חג הסוכות וממתינים עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענים.
הגה. מיד שני וחמישי ושני שאפשר להתענות. ובאשכנז וצרפת נהגו להתענות ועושין אותו כמו תענית צבור לקרות ויחל.


סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים.
א. נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל''ג לעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו.
הגה. מיהו מל''ג בעומר ואילך הכל שרי.
ב. נוהגים שלא להסתפר עד ל''ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל''ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל''ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת.
הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל''ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. ואין להסתפר עד ל''ג בעצמו ולא מבערב. מיהו אם חל ביום ראשון נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת. ומי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה.
ג. יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם.
הגה. מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר ואותן לא יסתפרו מל''ג בעומר ואילך אף על פי שמותר להסתפר בל''ג בעומר בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל''ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל''ג בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן.
ד. נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך.


סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות. ובו ג' סעיפים.
א. ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחדש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח.
ב. ביום השני קורים בפרשה כל הבכור עד סוף הסדרא ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי.
ג. אסור להתענות במוצאי חג השבועות.
הגה. ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חדש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג. ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים.

הלכות מגילה ופורים סימן תרפו-תרצז

שלחן ערוך הלכות מגילה ופורים סימן תרפו-תרצז

סימן תרפו - דין תענית אסתר. ובו ג' סעיפים.
א. בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם.
ב. מתענים בי''ג באדר ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין להתענות ביום חמישי.
הגה. ותענית זה אינו חובה לכן יש להקל בו לעת הצורך כגון מעוברות או מניקות או חולה שאין בו סכנה ואפילו רק כואבי עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אחר כך אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הצבור. ואם חל פורים ביום א' שמתענין ביום ה' שלפניו וחל בו ברית מילה מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים.
ג. יש מתענים ג' ימים זכר לתענית אסתר.


סימן תרפז - חיוב קריאת המגילה. ובו ב' סעיפים.
א. חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא.
ב. מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים, שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.
הגה. וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחה מפני מקרא מגילה והא דמת מצוה קודם היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אחר כך.


סימן תרפח - דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון. ובו ח' סעיפים.
א. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון אפילו אינן מוקפין עכשיו קורין בט''ו אפילו אם הם בחוצה לארץ ואפילו אין בהם עשרה בטלנים. והוא שהוקף ואחר כך ישב או שישב תחלה על דעת להקיפו אחר כך לאפוקי כשנודע שישב תחלה על דעת שלא להקיפו..
ב. וכן הכפרים הנראים עמהם אפילו אינם סמוכים כגון שהם בהר או שסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל ובשושן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט''ו הואיל ונעשה בו הנס.
ג. כפרים ועיירות גדולות וכרכים שאינם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בי''ד.
ד. כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בי''ד ובט''ו ובליליהון ולא יברך כי אם בי''ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם.
ה. בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם.
הגה. ואם הוא במדבר או בספינה קורא ביום י''ד כמו רוב העולם.
ו. יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת אלא מקדימין לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הניסים ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת.
ז. המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי''ג או בי''ב או בי''א בלא ברכה ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו יש אומרים שקורא אפילו מתחלת החדש.
הגה. והכי נהוג ומיהו אם נזדמן לו אחר כך מגילה חוזר וקורא אותה ביום י''ד אפילו קראה תחלה ביום י''ג מכל מקום קרא אותה שלא בזמנה.
ח. בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה ואחר כך נזדמנה לו בט''ו קורא אותה בט''ו.


סימן תרפט - שהכל חייבים בקריאת מגילה. ובו ו' סעיפים.
א. הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכים את הקטנים לקרותה.
ב. אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים.
הגה. ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה.
ג. אנדרוגינוס מוציא מינו ולא שאינו מינו טומטום ומי שחציו עבד אפילו מינו אינו מוציא.
הגה. יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא וצריך לשמוע מאחרים.
ד. השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו יצא.
ה. מקום שאין מנין אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם ואם כולם יודעים כל אחד קורא לעצמו.
ו. מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה.


סימן תרצ - דיני קריאת המגילה. ובו י''ח סעיפים.
א. קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור.
הגה. ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא.
ב. אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם.
ג. צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב ואם קראה על פה לא יצא וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות אפילו עד חציה וקראם הקורא על פה יצא.
הגה. אבל אם השמיט תחלתה או סופה אפילו מיעוטה לא יצא. ואפילו באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם.
אבל ביותר מחציה אפילו הן כתובות אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר פסולה.
ד. מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם שליח ציבור אלא שומע ושותק.
הגה. וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה.
ה. קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואחר כך חזר למקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא.
הגה. ואפילו סח בנתיים מיהו גוערין במי שסח בנתיים כדלקמן סימן תרצ''ב סעיף ב'.
ו. הקורא את המגילה למפרע לא יצא קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי ואחר כך חזר וקרא השני לא יצא מפני שקרא למפרע פסוק אחד אלא כיצד יעשה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
ז. הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו.
ח. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו.
ט. היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות העכו''ם לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר בקריאתהאלא המכיר אותו הלשון בלבד אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו.
הגה. אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה.
י. מי שיודע לעז ויודע אשורית אינו יוצא בלעז ויש אומרים שיוצא.
הגה. ואם כתובה בשני לשונות מי שמבינים יצאו.
יא. יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז אף על פי שכתובה בלשון לעז.
יב. קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא.
יג. היה כותבה שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה אם כיון לבו לצאת ידי חובתו יצא והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה וכן אם היה מגיהה וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כיון לבו לצאת ידי חובתו יצא ולא יפסיק בה בענינים אחרים כשדורשה שאסור להפסיק בה בענינים אחרים.
יד. הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך השומע לצאת ואם הקורא שליח ציבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפילו הם אחורי בית הכנסת אין מדקדקין בטעיותיה ויש אומרים דדוקא בטעות שהלשון והענין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא.
טו. צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד.
הגה. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא. ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת.
טז. צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי כוכבים ברוכים כל המאמינים בה' וכו' וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב.
יז. מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.
הגה. יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם דהיינו איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבעו.
יח. מגילה בי''ד ובט''ו צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד.
הגה. ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה. ואם קראו אותה בציבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה וכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה.


סימן תרצא - דיני כתיבת המגילה ותפירתה. ובו י''א סעיפים.
א. אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה ואם כתבה במי עפצים וקנקנתום כשרה כתבה בשאר מיני צבעונים פסולה וצריכה שירטוט כתורה עצמה ואין העור שלה צריך לעבד לשמה ויש אומרים שצריך עיבוד לשמה.
ב. היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו''ם או מין פסולה ודינה כספר תורה לענין היקף גויל וחטוטרות חתי''ן ותליית ההי''ן וקופי''ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות.
הגה. גם צריך לכתבה מן הכתב ולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה כמו בספר תורה ועושין כל פרשיותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה. ובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסרות ויתירות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות דכשרה [כמו שנתבאר סימן תר''צ סעיף ג'].
וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו ויש אומרים שצריכה תגין ויש אומרים שאינה צריכה.
הגה. ונהגו לתייגה גם נהגו שלא לעשות לה עמוד כלל בסופה.
ג. עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב אלא מניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה.
ד. צריך להאריך בוי''ו דויזתא. וצריך לכתוב איש בראש דפא ואת בסופה.
ה. אם תפרה בחוטי פשתן פסולה.
ו. אם הטיל בה ג' חוטי גידים כשרה ובלבד שיהיו משולשות ומפני שיש בו פירושים שונים צריך לצאת ידי כולם ויעשה שלשה תפירות בראשה ושלש בסופה ושלש באמצעיתה ותפירה אחת בחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי שמצד האחר.
הגה. ואם אין לו גידין יותר מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחה בלא תפירה. אבל אם יש לו גידין יתפור כולם בגידין כולה בגידין והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים.
ז. צריך להניח שיור בראש היריעה ובסופה כשתופרם יחד ובמשהו סגי.
ח. אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים ואם קרא לא יצא אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה כדי שיהא לה היכר אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה או יתירה ויוצא בה ידי חובתו ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה.
ט. מגילה שהיא נקודה וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים אינה נפסלת בכך.
י. אם אין מגילה כשרה קורים אותה בחומש בלא ברכה.
יא. אם קרא במגילה גזולה יצא.
הגה. ואם מברכין עליה עיין לעיל סימן תרמ''ט לענין לולב הפסול והוא הדין כאן.


סימן תרצב - דיני ברכות המגילה. ובו ד' סעיפים.
א. הקורא את המגילה מברך לפניה שלשה ברכות על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו.
הגה. ויש אומרים דאף ביום מברך שהחיינו, וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואחד יכול לברך והשני קורא.
ולאחריה נוהגים לברך הרב את ריבנו וכו' אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא.
הגה. ונהגו לומר בלילה אשר הניא אבל לא ביום. ואין לברך אחריה אלא בצבור.
ב. אין לשוח בעוד שקורין אותה.
ג. אף על פי שיצא כבר מברך להוציא את אחר ידי חובתו.
ד. מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה.
הגה. אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו.


סימן תרצג - סדר תפלת פורים. ובו ד' סעיפים.
א. אחר קריאת המגילה בערבית אומר ואתה קדוש ואם חל במוצאי שבת אומר ויהי נועם קודם ואתה קדוש.
הגה. ואומר ויתן לך. וקורים המגילה ואחר כך מבדילין.
ב. אומר על הנסים בלילה וביום.
הגה. ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ואין אומרים על הנסים רק ביום י''ד אבל לא בט''ו. ובליל י''ד אף על פי שלא קראו המגילה עדיין אומר על הנסים בתפלת ערבית.
ג. אין קורין בו הלל ואין נופלין על פניהם.
הגה. ואין אומרים למנצח ואל ארך אפים.
ד. מוציאין ספר תורה וקורין בפרשת ויבא עמלק ואף על פי שאין בה אלא ט' פסוקים כופלין פסוק אחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים.
הגה. ואין המנהג לכפול פסוק האחרון של הפרשה.
וקורין המגילה ואחר כך סדר קדושה.
הגה. כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה.


סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים. ובו ד' סעיפים.
א. חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים.
הגה. יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר ומאחר ששלשה פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלש. ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה וכן נוהגין בכל מדינות אלו ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ''ר שנקראו גם כן מחצית וכן לכל מדינה ומדינה ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגין כן.
ב. אין משנים מעות פורים לצדקה אחרת.
הגה. ודוקא הגבאים.
אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה.
ג. אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו ובמקום שנהגו ליתן אף לעכו''ם נותנים.
ד. במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה.


סימן תרצה - דיני סעודת פורים. ובו ד' סעיפים.
הגה. מצוה להרבות בסעודת פורים. ובסעודה אחת יוצאים.
א. סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.
הגה. ומכל מקום גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה..
ב. חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
הגה. ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו ויישן ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואין להתענות בפורים מלבד תענית חלום ועיין לעיל סימן תקס''ח וסימן תק''ע. יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון. ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וערבית יתפללו בלילה ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריכה להיות ביום. ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט''ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת. ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו. יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל. טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה. וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י''ד וט''ו וכן נהגו ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם. ועיין בחושן המשפט בדיני נזיקין.
ג. אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה אומר על הנסים דבתר תחלת סעודה אזלינן ויש מי שאומר שאין לאומרו.
ד. חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
הגה. ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה. ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש. אבל לא בהפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש.


סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים. ובו ח' סעיפים.
א. פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.. והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורנקי של מלכים ושרים.
הגה. ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים.
ב. אפילו במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג.
ג. יום י''ד ויום ט''ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שהם עושין ט''ו בלבד בין לבני עיירות שהם עושים י''ד בלבד והנשים מענות בהם שכלן עונות כאחת ומטפחות שמכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מקוננות.
ד. כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים.
הגה. ומכל מקום ילך לבית הכנסת לשמוע המגילה. ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה עדיף טפי. ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי''ד ולא בט''ו וכן נוהגין ואפילו אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים אבל דברים שבצנעה נוהג ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמו בטור יורה דעה סימן ת''א.
ה. אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה ולמחרת לא יצא מפתח ביתו.
ו. יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות.
הגה. אבל אין שולחין לאבל כל י''ב חודש וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן שפ''ה עיין שם ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות אלא אם כן מחל האבל על מנתו.
ז. יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה.
הגה. וכל שכן שחייב במקרא מגילה ותפלה וקריאת שמע ונראה לי דדוקא בלילה אף על פי שמתו מוטל לפניו אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מתו קודם כמו שנתבאר לעיל סימן תרפ''ז סעיף ב' ולכן קורא ומתפלל אחר כך דלא עדיף מיום טוב ושבת כמו שנתבאר לעיל סימן ע''א, כן נראה לי.
ח. מותר לישא אשה בפורים.
הגה. בין בי''ד בין בט''ו וכל שכן שמותר לעשות פדיון הבן. ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן ויש אומרים דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר.


סימן תרצז - אין אומרים תחינה בי''ד וט''ו שבאדר ראשון, ודין תענית והספד בהן. ובו סעיף אחד.
א. יום י''ד וט''ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם ויש אומרים דאף בהספד ותענית מותרים.
הגה. והמנהג כסברא ראשונה יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי''ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד.

שלחן ערוך תוכן ענינים חלק חושן משפט

שלחן ערוך תוכן ענינים חלק חושן משפט
הלכות דיינים סימן א-כז
הלכות עדות סימן כח-לח
הלכות הלוואה סימן לט-נט
הלכות הלוואה סימן ס-עד
הלכות טוען ונטען סימן עה-צה
הלכות גבית מלוה סימן צו-קו
הלכות גביית חוב מהיתומים
הלכות גביית חוב מנכסים משועבדים
הלכות אפותיקי
הלכות העושה שליח לגבות חובו
הלכות הרשאה
הלכות ערב
הלכות חזקת מטלטלין
הלכות חזקת קרקעות
הלכות נזקי שכנים
הלכות שותפים בקרקע
הלכות חלוקת שותפות
הלכות מצרנות
הלכות שותפים סימן קעט-קפא
הלכות שלוחין סימן קפב-קפח
הלכות מקח וממכר סימן קפט-רד
הלכות מקח וממכר סימן רה-רכו
הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכז-רמ
הלכות מתנה סימן רמא-רמט
הלכות מתנת שכיב מרע סימן רנ
הלכות אבידה ומציאה
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
הלכות הפקר ונכסי הגר
הלכות נחלות סימן רעט-רפט
הלכות אפוטרופוס סימן רצ
הלכות פקדון
הלכות שומר שכר סימן שג-שו
הלכות אומנים
הלכות שוכר
הלכות חכירות וקבלנות
הלכות שכירות פועלים סימן שלא-שלט
הלכות שאילה סימן שמ-שמז
הלכות גניבה סימן שמח-שנח
הלכות גזילה סימן שנט-שעז
הלכות נזיקין סימן שעח-שפח
הלכות מאבד ממון חבירו בידים ומוסר ומלשין
הלכות נזקי ממון תא-תיט
הלכות חובל בחבירו סימן תכ-תכה
הלכות שמירת נפש סימן תכו-תכז

שלחן ערוך תוכן ענינים חלק אבן העזר